<h1>ספר החינוך מצוה תק"כ</h1>
<h2>דף ט:</h2>
להבדיל שש ערי מקלט מערי הלוים שתהיינה מועדות לנוס שמה מכה נפש בשגגה, ושיתוקנו הדרכים לעומת הערים ויתישרו, וכענין שיאמרו זכרונם לברכה [מכות י' ע"ב] שמקלט מקלט היו כותבין בפרשת הדרכים ומפנין הדרכים שלא יהא בהן דבר שיאחר הבורח מן המרוצה, ועל זה נאמר [דברים י"ט] תכין לך הדרך ושלשת את גבול ארצך וגומר. שורש מצוה זו ידוע וברור שהוא כדי שלא יומת ההורג שוגג על ידי גואלי הדם. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה כי שש ערים אלה שלש מהם הבדיל משה רבינו עליו השלום בערב הירדן, ושלש הבדיל יהושע בארץ כנען ולא קלטו של משה עד שהובדלו השלש של יהושע, ואם כן למה הבדילן משה, אמר מצוה שבאה לידי אקיימנה, ובימי מלך המשיח נוסיף עוד שלש, שנאמר ויספת לך עוד שלש ערים וגומר. ואמרו זכרונם לברכה שכל ערי הלויים היו קולטות, שנאמר ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר כל הערים אשר תתנו ללוים וגומר, הקישן הכתוב כולן. אבל הפרש זה היה ביניהם שערי מקלט קולטות בין לדעת בין שלא לדעת, ושאר ערי הלויים אינם קולטות אלא לדעת. ורוצח הדר בערי מקלט אינו נותן שכר בית, ובשאר הערים נותן שכר בית, ואמרו זכרונם לברכה [ב"ב ק' ע"ב] שרוחב דרך עיר מקלט צריך שלשים ושתים אמות, ובחמשה אשר באדר בית דין שולחין שלוחים לתקן את הדרכים, ואם נתרשלו בדבר כאלו שפכו דמים, ואמרו זכרונם לברכה [מכות י"א ע"ב] שכל עיר הקולטת תחומה קולטת. ויתר פרטי המצוה בסנהדרין ומכות ושקלים וסוטה. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל שרויים על אדמתן, והיא מן המצוות המוטלות על המלך ועל הצבור כולן.
